מומחה נשימות ואמבטיות קרח
שינה את החיים לאלפי ישראלים.
כן כן, אמבטיות קרח הפכו להיות טרנד חזק בכל מקום בעולם (אולי חוץ ממקומות קפואי. אך הרעיון הזה אינו חדש כלל – שורשיו נטועים עמוק בהיסטוריה האנושית, החל מתרבויות עתיקות ועד לשימוש מודרני בספורט ובבריאות הנפש. במאמר זה נצא למסע בזמן כדי לגלות כיצד התפתחה התופעה הזו והפכה למה שהיא היום.
השימוש במים קרים לטיפול רפואי מתחיל כבר במצרים העתיקה, בסביבות שנת 3500 לפני הספירה. הפפירוס של אדווין סמית', אחד המסמכים הרפואיים העתיקים ביותר, מתאר שימוש בטיפולים קרים לריפוי פצעים. הרעיון היה פשוט: קור מקל על כאב ומפחית נפיחות.
מאות שנים מאוחר יותר, ביוון העתיקה, היפוקרטס (460-370 לפנה"ס), הידוע כ"אבי הרפואה", תיעד את יתרונות המים הקרים להורדת חום ולהקלה על כאבים. בכתביו, כמו "על אוויר, מים ומקומות", הוא טען כי "המים יכולים לרפא הכל". ברומא העתיקה, אמבטיות הקרח הפכו לחלק מהתרבות היומיומית.
בתי המרחץ הציבוריים כללו חדר מיוחד בשם "פריגידריום" – חדר קר שבו טבלו לאחר אמבטיות חמות, כדי לרענן את הגוף והנפש. מבנים מפוארים כמו מרחצאות קרקלה מראים עד כמה המנהג הזה היה מרכזי בחיי החברה.
בימי הביניים, השימוש בטיפולים קרים דעך. מחלות יוחסו לעיתים קרובות לגורמים על-טבעיים, והרפואה התמקדה פחות בטיפולים פיזיים כמו אמבטיות קרח. עם זאת, במנזרים מסוימים נשמר הידע על ריפוי באמצעות מעיינות טבעיים קרים. תקופת הרנסאנס הביאה עמה התעוררות מחודשת. חוקרים חזרו לטקסטים היווניים והרומיים והתמקדו ברפואה טבעית. השימוש במים, כולל אמבטיות קרות, זכה לעדנה כחלק מגישה הוליסטית לבריאות שכללה תזונה ופעילות גופנית.
במאות ה-17 וה-18, רופאים אירופאים החלו לקדם את אמבטיות הקרח בצורה שיטתית יותר. ג'ון פלויר, רופא אנגלי, פרסם ב-1697 חיבור בשם "חקירה על השימוש הנכון והשגוי באמבטיות חמות, קרות וממוזגות באנגליה", שבו המליץ על אמבטיות קרות בקיץ לחיזוק הגוף. ויליאם קולן, רופא סקוטי, חקר את השפעות הטבילה הקרה על מחלות שונות. בתקופה זו צצו עיירות ספא כמו באת' באנגליה, שבהן אמבטיות קרות הפכו לחלק מחוויית הבריאות והחברה.
המאה ה-19 סימנה פריחה של תנועת ההידרופתיה – גישה רפואית שהתמקדה בכוח המרפא של המים. במרכזים כמו מטלוק באנגליה הוקמו מתקנים לטיפול במים קרים. ג'ון סמדלי, תעשיין בריטי, פיתח גרסה מתונה של הידרופתיה ויישם אותה על עובדיו. במקביל, אמבטיות קרח שימשו גם במוסדות פסיכיאטריים לטיפול במחלות נפשיות, כמו חום טיפואידי, לעיתים בדרכים שנויות במחלוקת כמו טבילה עד המותניים במים קפואים למשך 15-20 דקות.
במאה ה-20, אמבטיות הקרח זכו לפופולריות חדשה בעולם הספורט. רצת המרתון פאולה רדקליף, שזכתה באליפות אירופה ב-2002, ייחסה את הצלחתה לאמבטיות קרח, מה שהגביר את השימוש בהן בקרב אתלטים. גם שחיין האולימפי מייקל פלפס וכדורגלנים כמו כריסטיאנו רונאלדו אימצו את השיטה להתאוששות מהירה. מחקרים מדעיים, כמו סקירה מ-2022 בכתב העת Journal of Sports Medicine, מצביעים על יתרונות בהפחתת כאבי שרירים לאחר פעיל
| תקופה | אירוע/דמות מפתח | חשיבות |
|---|---|---|
| 3500 לפנה"ס (מצרים) | פפירוס אדווין סמית | שימוש ראשון מתועד לטיפול בפצעים |
| 460-370 לפנה"ס (יוון) | היפוקרטס | תיעוד שימוש להקלה בחום וכאב |
| התקופה הרומית | פריגידריום במרחצאות | טבילות קרות חברתיות וטיפוליות |
| ימי הביניים | ירידה בשימוש | התמקדות בעל-טבעי הפחיתה את הטיפול בקור |
| תקופת הרנסנס | התחדשות ההידרותרפיה | עניין מחודש בתרופות טבעיות |
| המאה ה-17-18 | ג'ון פלויר, ויליאם קולן | קידמו אמבטיות קרות למחלות שונות |
| המאה ה-19 | תנועת ההידרופתיה, מטלוק | מיסוד טיפולי מים קרים |
| המאה ה-20 | פאולה רדקליף, מייקל פלפס | הפופולריזציה בספורט להתאוששות |
| המאה ה-21 | שיטת וים הוף | שילוב ברווחה למען בריאות נפשית וגופנית |
/ באיזור המרכז /
/ מספר המקומות מוגבל /
